נגה טירקל

בית. נוף. מולדת.

נגה טירקל לבית מרינברג, אחות לרחל'ה ז"ל וטלי. בת ליעקב ושושנה ז"ל.

נולדה ב22/6/1952 בבית חולים הקריה בתל אביב. ההורים ורחל'ה אחותה גרו בתחילת הדרך בדירת סבתם ברחוב ביל"ו בתל אביב. בגיל חודשיים עברה המשפחה לגור ברמת החייל בדירת שני חדרים צנועה. את הדירה קיבל יעקב לחיילים ששירתו בצבא. לדירה לא היו חלונות ודלתות ויעקב במו ידיו פתח חלונות ודלתות ובנה מרפסת לדירה.

בשנת 1959 המשפחה עברה לגבעתיים, לדירה שנבנתה על ידי אביה מעל הדירה של סבא זאב. בבית זה נגה גדלה בילדותה עת נכנסה ללמוד בבית הספר היסודי א.ד גורדון. השטח של הצריף בגבעתיים כלל משק עזר שבו עבדה כילדה וגידלה בו עיזים, תרנגולת וטיפחו עצי פרי. בבניין בגבעתיים חיו עם סבא וסבתא ומגיל צעיר התרגלה לחיות עם כל המשפחה בבית אחד.

בצעירותה הייתה ספורטאית מצטיינת, אהבה אמנות וללכת לנוער העובד והלומד. הכיתה-קבוצה מקן בורוכוב ליוותה את אמא עד יומה האחרון. סיימה ללמוד בבית הספר התיכון "קלעי" גבעתיים בשנת 1969 במגמת ספרות. המשפחה של אמא גדלה בקיבוצים – הצד של סבתא שושנה בקיבוץ גבע ומזרע, הצד של סבא יעקב בקיבוץ החותרים ובדגניה. כל חייה נהנתה לנסוע לבקר את המשפחה בקיבוצים וחלמה לחיות בקיבוץ. יחד עם גרעין עירוני יצאה להגשמה ונשלחה להיאחזות במרום גולן (קוניטרה). אחרי כמה חודשים כשהבינה שלא עובד עם הגרעין, החליטה לפרוש ולהתגייס בשנת 1971.

כשהתגייסה לצבא שירתה בקריה למחקר גרעיני נגב בדימונה והקלידה מחקרים שהחוקרים כתבו בכתב יד. בקריה למחקר גרעיני נגב הסתובב בחור צעיר ויפה, קיבוצניק (מיכה), שעסק בבדיקות רדיואקטיביות. מוישלה פורת, חבר קרוב של נגה ומיכה, הפגיש את הזוג הצעיר בשיכונים בדימונה ומאז לא נפרדו.

נגה חשבה שתזכה לעבור לקיבוץ ולהגשים את החלום, אבל לחיים היו תכניות אחרות. מיכה ונגה עברו לחיות בגבעתיים, בבית שנבנה באותו מקום שבו גדלה, בבניין דירות עם המשפחה המורחבת.


כחובבת אומנות מתחילה, נגה הלכה ללמוד אריגה במדרשה לאמנות ברמת השרון. הלימודים היו תחילתו של מסע אומנותי ארוך שליווה את חייה ואת חיי קרוביה. כדי להעמיק באומנות, למדה תואר ראשון בספרות ותיאטרון קהילתי באוניברסיטת בר-אילן בשנת 1977.

נגה ציירה במשך 40 שנה ב"סדנה החופשית לאמנות" במתנ"ס שז"ר בגבעתיים בהדרכת איציק עדי והלני שמאי והציורים שלה מעטרים קירות של חברים ומשפחה. מושא הציורים היו דברים אישיים וקרובים לאמא – המשפחה והנוף הקיבוצי שמבחינתה היא ארץ ישראל היפה. במהלך השנים קיבלה רעיונות יצירתיים שהפכו לסדרות ציורים מרתקות: סדרת אגדות ילדים המבוססת על דמויות הבובות שהיו בבית כשלכל אגדה הכניסה זווית אישית מעניינת, סדרת יצירות אמנות לזכרה של אחותה רחל'ה שנפטרה ממחלת הסרטן ב1993 ובמלאת שנה למותה הציגה את היצירות המגוונות, ציורי פרחים בהשראת הצייר המפורסם ברויגל אותו אהבה, ילדי קיבוצים שהופיעו בארכיון התמונות של יד טבנקין בו עבדה הפכו למושא ציורים.

כדי להתפרנס נגה עבדה כמזכירה רפואית בקופת חולים כללית בתחילת שנות ה-80. לאחר מכן עברה למשרד יחסי ציבור "מירו" בתל אביב. בשנת 1993 התחילה נגה לעבוד בעמותת "אהלי פלמ"ח" יחד עם חיים חפר והפיקה 22 סרטים תיעודיים על הפלמ"ח. למדה ארכיונאות במכללת "בית ברל" בשנים 2002-2003 ועבדה בארכיון יד טבנקין כאחראית על אוצר התמונות והוידאו של התנועה הקיבוצית בין השנים 2003-2012 משם פרשה לגמלאות.

נגה אהבה את הבית והמשפחה. נולדו לה 3 ילדים: תאיר, עידן ויותם. זכתה לגדל את הנכדים מתאיר ואודי: לירי, אורי ונטע. ולטפל ולגדל את הנכדים מעידן וליקה: איתי וינאי. הקפידה להפגיש את המשפחה לארוחות שבת בצהריים וערבי חג, לצאת לטיולים משותפים ולחגוג ימי הולדת בהתכנסות משפחתית אוהבת. נגה הייתה ציר משמעותי במשפחות המורחבות ודאגה לשמור על קשר ולשמר את הסיפורים והמורשת המשפחתית בתמונות סיפורים ותיעוד בלתי פוסק של ההווי המשפחתי הקרוב.

בחודש דצמבר 2019 חלתה במחלת הסרטן הארורה. לאחר מאבק ממושך וניתוחים רבים, נגה סבלה מזיהום וחיידקים שהתפשטו בגופה לאחר שהמערכת החיסונית נחלשה. באומץ רב, ביקשה מהצוות הרפואי ומהמשפחה להגשים את בקשתה, כפי שרצתה כל חייה – לא להגיע למצב שהיא סיעודית וסובלת ולחיות רק חיים מלאי ערך.

נגה נפטרה בשנתה ביום רביעי ה18/3/2020 לפנות בוקר, מוקפת במשפחה ואוהבים, ללא כאבים. משאירה אחריה בעל מסור ואוהב, 3 ילדים, 5 נכדים ומשפחה קרובה ורחוקה שאוהבת אותה עד אין קץ.

סדנת ציור 2009.jpg